היום הראשון ביון 

היום הראשון רחוקים מהבית. - נחתנו.

את היום התחלנו בטיול רגלי בעיר אתונה. סידורי הבוקר הסתיימו במועדן ובשעה 0.800 כמו שאומרים, הנהג שלנו שיחרר את מעצור היד והאוטובוס זז ממקומו. המופתע והשמח מבין כולם היה איציק המדריך. איך להגיד? מאז פיטגורס, שהיה מבין גדול ודייקן לא זוכר דיוק שכזה.

אז זזנו מבית המלון כדי לרדת במרכזה של העיר הנמצא בחזית בניין הפרלמנט. באותו מקום מצוי גם, קבר החייל האלמוני, וכמקובל בעולם התרבותי והתירותי של היום, יש משמר כבוד. יש טקס החלפת משמר. יש מצטלמות עם החיילים שאסור להם להזיז ידיים ולחייך, ויש סיפורים של המדריך.

ביוון, נהוג לחשוב, שהסיפורים והעובדות ההיסטוריות חד הם. יש מי שמספר עובדות היסטוריות המתאפיינות בתאריכים ובשמות של אנשים מפורסמים, ויש סיפורים המתאפיינים בשמותיהם של אלים ומשפחותיהם הענפות, סיפורים שמפרטים את מערכת היחסים המורכבת של משפחת האלים. והייתה זאת - תאמינו לי - משפחה לא קלה. במצב של אז ובמבט של היום, היינו צריכים להציע להם להתייעץ עם גורמים מקצועיים שהתמחו בנושאי משפחה, התנהגות, יושר, בעיות זוגיות ועוד כמה תחומים שבין אדם לחברו ולסביבתו.

בצעידה איטית נגררת, הלכנו אחרי איציק, מפלסים דרכנו בהמון הממהר לעיסוקי יומו.

במעברי החציה של הרחובות שמרנו שלא ידרסו אותנו הנהגים, שכנראה אין להם אלוהים.

אתנו צעד בבטחה כלב לא מזוהה, שנח את לילו ליד שומרי החייל האלמוני, שמע את איציק מספר, נדלק עליו, - כמו שאומרים - והתלווה לקבוצה בסיור, הולך אחרינו מוצא את דרכו בין הרגליים. כאשר עמדנו בחזית בנין האקדמיה, המתין לו שם בן זוג, דומה לו שתי טיפות מים, ואחרי זמן איבדתי את עקבותיו.

חשוב לציין שהכלב הלך איתנו בקצב שלנו ללא שהתלונן ואפילו פעם אחת, שחם לו, או קר לו או צפוף לו. הלך כאשר הלכנו והיה נרדם מיד כשהיינו עוצרים לשמוע את הסבריו של איציק. המשכנו, הוא אתנו.

אתונה של בוקר, עיר אפורה ושגרתית. לא ראיתי בניה ארכיטקטונית חדשה מרשימה במיוחד. הגנים הציבוריים, "הריאות הירוקות" של כל עיר מודרנית, קטנים ומטופחים אבל לא צבעוניים כמו במקומות אחרים. לא מורגשת תנופת בנייה. מורגשת תנופת תיקונים ושיפוצים. הרבה מדרכות שבורות, בתים ישנים בתהליך חידוש, וזרם של הולכי רגל הנעים לכל הכיוונים.

בפינות הרחובות ובחזית חנויות יוקרה שטרם פתחו את דלתותיהם לקונים - מוכרים כעכים עם סומסום.

המוכרים, אנשים מבוגרים, מלובשים היטב, משרתים את הממהרים בנחת. יש קבצנים ומבקשי סיגריות. יש המוכרים רק שרוכי נעליים וחגורות, ויש קיוסקים לעיתונים וכל מיני, כמו אצלנו. ובסך הכל, נקי. וזה חשוב לציין. בהחלט נקי. בטוח שמנקים אבל הנקיון ברחובות הוא גם סממן של תרבות ההתנהגות של האנשים כאנשים.

במרכז, ממוקמים הבניינים המסמלים יותר מכל את תרבותה של יוון.

בניני האוניברסיטה, הספרייה והאקדמיה.

אפרופו: המילה אקדמיה היא מילה יונית ומקורה בשם של עיירה קטנה שם התאפשר לאריסטו להופיע בפני תלמידיו ולהשמיע את דבריו שמעולם לא נכתבו על ידו.

בחזית הבניינים מתנוססים לתפארת המבקרים, פסליהם של סוקרטס ואריסטו זיכרונם לברכה. - כמו שנהוג להגיד על אנשים שתרומתם לאנושות, משמעותית, הרבה יותר ממה שאנחנו מעריכים, והם עצמם יכלו להעריך, אז.

הפילוסופיה כדיסציפלינה - התפתחה ביון העתיקה.

אומנות הרטוריקה והשיחה, שמאפשרת בנייה לוגית של ניתוח נושא, ואפילו מורכב, פותחה בתקופתה של יון העתיקה לרמה גבוהה, שאיפשרה למשתתפים בשיחה להפליג בדוגמאות ובאסוציאציות, ולפתח חשיבה אבסטרקטית. הנוסחה ההנדסית של פיטגורס יכלה להתאפשר רק כתוצאה של חשיבה והסתכלות חכמה ולאו דווקא במדידה פיזית של שטחים או חפצים מוחשיים.

וכך הלכנו מטיילים, עד שוק העיר. שוק עם אופי של שוק, שוק ים תיכוני. רצף של בסטות. מוכרים רועשים. ניחוח חזק של תבלינים ודגים ופירות ססגוניים. המון מביט וממשש וטועם ובוחן וכנראה, גם קונה.

זה לא השוק של בודפסט ולא של פריז ולא של אמסטרדם. זה שוק הכרמל של תל אביב בקנה מידה אחר ועם תוספות. ושלא יעלב איש מההשואה.
במקרים כאלה ובשווקים כאלה, הלב אומר לקנות מיני דברים שרק בשוק הזה הם הכי טובים, הכי זולים והכי הכי. ורק כוח רצון והבנה, יכולים למנוע מלחזור לארץ עם מזוודה ובגדים מסריחים ממיני דברים שהתפזרו שלא בכוונה ומסוגלים להבריח בריחם החריף את כל פקחי המכס ביציאה מיון ובכניסה לארץ.

יצאנו את אתונה בדרכנו ל - DELFI . הכיוון הכללי צפון מערב. נסיעה של כמה שעות טובות.
הפסקות טכניות לבעלי צרכים פיזיולוגיים לגיטימיים, ובסך הכל נסיעה רצופה של כ - 3 וחצי שעות.

הזמן חלף בבילויים. איציק ארגן "ספונטני", עוד מהבית בארץ, חידון עם נקודות זכות ונקודות חובה, ותרגל אותנו בטכניקה שהבטיחה השתתפות מרבית.

הוא אומר, איציק, שהמשחק על פיו שואלים שאלה כנגד 4 תשובות אפשרויות: קרי: את "מי רוצה להיות מיליונר" הוא המציא עוד לפני הטלוויזיה. אז אם הוא אומר, ומרגיש טוב עם זה, לנו לא איכפת. שיהיה.

אז שיחקנו. יש שאספו נקודות לזכות. יש שאספו נקודות חובה. הזמן חלף להנאתם של כולם ובשעה אחת ומשהו עצרנו במסעדת דרכים מתורגלת לשרת קבוצות של מטילים ממהרים. עצרנו להתכבד בארוחת צהריים.

את מה שיכולה להיות מנת צהריים הציגו למבולבלים שבינינו על באמת. מלצר, סובב בין הנכנסים הרבים - לא רק אנחנו הינו שם - עם צלחת ביד, וכל אחד יכול היה לראות מה מציעים לו כמנה לצהרים.

אנחנו הסתפקנו בסלט יווני טעים, עם גבינה מלוחה, זיתים שחורים, לחם טרי ומים קרים באמת, ובסך הכל יצאנו שבעים ומרוצים.

מהמסעדה נסענו נסיעה קצרה יחסית כדי להביט מתצפית דרכים על העיר DELFI ולשרוף זמן, עד שעת המפגש עם המדריכה האמורה ללוות אותנו באתר של DELFI, הנמצא מחוץ ומעל העיר .

הנוף משגע. העיירה ARAHOVA הנטועה על צלע הר מתנשא, במדרון הנמשך לתוכו של ואדי עמוק, נראית ממצפור שעל אם הדרך, כציוד אימפרסיוניסטי.

בתוך העיירה, עליות ומורדות תלולים, מעט חנויות קטנות, מלאות מזכרות שגרתיות ומוכרים משועממים הממתינים לקונים שלא באו.

בשעה הנקובה נסענו לאתר הארכיאולוגי ופגשנו את המדריכה שלנו "פטי" - אם שמעתי טוב - ומרגע שהתחברה עם איציק, הפכו לזוג מהשמיים. הנאה מלאה למטיילים. שני שחקנים המטיבים לספר לקהל את סיפורי המיתולוגיה היוונית.

בחן מיוחד, תוך שהם נעזרים בחלקי פסלים אוטנטיים הנמצאים בשטח, ( אבל לא כולם רפרזנטטיביים במיוחד) כדי לשחזר סיפורים מפתיעים, לילדים גדולים, שבאו מארץ הקודש להתרשם.

הסיפורים האלה, הם הנשמה היתרה של המיתולוגיה היוונית העתיקה, שהניחה את הבסיס להרבה דברים חשובים המשמשים אותנו עד היום. אני יודע שכבר כתבתי פעם אחת את המשפט הזה, וכנראה יהיה צורך לחזור על כך כדי שנכניס את זה טוב טוב לראש, כמו שאומרים ברדיו.

אם כן, ה"מישמש" של מעשה אלים, הנהנים מחסינות על חייהם, עם מעשיהם של אנשים בני תמותה, - גם אם מעמדם רם ונישא, - יצרו סיפורים יפים לאוזן המאזין ותועדו על ידי סופרים גדולים שהצליחו להנציח קונטקסט הסברתי להמונים. ההסברים כובשים לבם של אוהבי סיפורים, ומתקבל על דעתם של מתקשים להבחין בין האמת הצרופה לתוספות הצבע שנדבקו לעובדות.

היא, פטי, דיברה בחיוך ובחן. באנגלית מובנת לכולם. ליתר בטחון איציק תירגם סימולטני כל מילה, מבלי לפגום בתוכן ויחד, באינטונציה נעימה והבעות פנים מותאמות, הובילו אותנו במסלול סיפורים שגם אם שמענו אותם בעבר, היום הם נשמעו יפים מאי פעם.

אני אישית "מת" על הסיפורים האלה. הדמיון והמציאות, המרחק בזמן ויחד עם זאת האוטנטיות של ההתנהגות האנושית שיש בה ביטויי אהבה ושנאה, חוכמה ותיפשות, רוחב לב וגסות רוח - תכונות המסופרות בסיפוריה העתיקים של תרבות חברתית - ובגרות של קהילה שהתקיימה בטרם הציביליזציה המודרנית העכשוית - תרבות שהקדימה וחוקקה את חוק ,זכויות האדם וחירותו" הרבה לפני הולדת ישו.

במשך שעה ויותר, סובבנו בין אבנים שנחצבו ועוצבו לפני למעלה מ - 2,500 שנה. הרבה מהם סותתו, הוחלקו, ונכתבו בכתב צפוף וקריא.
וגם אם אינני יודע לפענח אותו, אי אפשר שלא להתרשם מממלכת המחשבת. מאחידות האותיות, מהסדר ומעצם הרעיון, להנציח בכתובים על אבן, את מה שהיה נראה בעיני הכותבים כי חשוב שהעולם יידע ולא ישכח.

סיפורי האורקל שניתמך ע"י אפולו - האל האגדי - ותשובותיו לבאים להתייעץ, הם בבחינת חידות אינטליגנטיות גם לחכמים של ימינו. מה לא הייתי נותן כדי שמנהיגנו דהיום יתיעצו במין אורקל שכזה, שיכול להביא אותם, כי ישקלו החלטותיהם הגורליות בהם, בין השאר, נתון גם גורלי האישי.

יותר מפעם אחת חשבתי שטוב יעשו המדינאים של ימינו אילו כי בתוככי הדיונים העיקריים שלהם, היו משתפים פילוסופים מפוקחים, שכל תפקידם לחשוף את חוסר ההיגיון בטיעוניהם של המתווכחים וחותכי הגורלות, ושמטרתם שיראו טוב על מסך הטלוויזיה הממלכתית מבחינת "אני נראה, אני קיים".

אני מתנצל אם נגררתי לדברים גשמיים של היום.האמת היא שהייתי צריך להקדיש לעניין הזה פרק מיוחד. זה יקרה בפעם אחרת ולאו דווקא בטיול בילוי בחו"ל.

ירדנו ממרומי המקדש, נושאים איתנו עוד כמה שאלות שאין להן תשובות מספקות, וזה טוב.
אילו קיבלנו תשובות לכל השאלות שעולות, היינו משתעממים והמצב כולו היה לא טבעי. מקובל לחשוב שיש יותר שאלות מתשובות ורצוי שכך יהיה. ההתקדמות מקורה בחיפוש תשובות לשאלות.

זהו המצב האידיאלי המביא אנשים לחקור ולחפש פתרונות שהצמיחו את מה שהמדע והטכנולוגיה והמחשבה האנושית יצרו עד היום וגם מחר.

למלון הגענו עייפים אבל מרוצים. השתכנו קרוב לאפולו. גבוה. ממרפסת החדר שלנו במלון, רואים עד מרחקים. נוף הרים וישובים קטנים מפוזרים בשיפולי ההרים הצחיחים.

ארוחת ערב על הקפאק. שיחת חולין על שראינו ושמענו היום. עוד כמה שורות ודי.

להתראות מחר.